נדודים/ פרק ראשון
אני קיימת אני פעוטה. אני יושבת על אדן החלון, מסביבי פזורים צעצועים, מגדלי קוביות הפוכים, בובות עם עיניים בולטות. הבית חשוך, האוויר בחדרים מצטנן לאיטו, מתעמעם. אין איש. הם עזבו, נעלמו, מרחוק נשמע עוד הד קולותיהם, דשדוש רגליהם, צלילי צעדיהם וצחוקם. מעבר לחלון — חצר ריקה. החשיכה גולשת מן השמים. היא נפרשת על הכול כמו […]