מקץ שבע שנים/ פרק ראשון
1
בערב שבת בין השמשות פרצה אש מן הבור שבחצר הבניין לצד שיח ההדסים הגדול.
תחילה לא נתן איש מדיירי הבניין את דעתו על האש, שכן היו מטלות שלפני השבת עוד מטרידות אותו. משנכנסה השבת והאש לא פסקה, החלו האנשים לרטון כמעשי השכנים לרוב מה זו אש ז…
אנה או / פרק ראשון
בֶּן
"האדם הממוצע מעביר שלושים ושלוש שנים מחייו בשינה."
היא מתקרבת מעט, למרחק שמאפשר לי לקלוט מַשב של בושם יקר. זה בדרך כלל הרגע שבו אני יודע. "וזה מה שאתה עושה?"
"כן."
"רופא שינה?"
"אני חוקר אנשים שמבצעים פשעים מתוך שי…
היה לך טוב או היה לך רע?/ פרק ראשון
שואלים: לך היה טוב או היה רע בילדות בקיבוץ?
אומרים: כל אלה שאומרים שהיה רע, שיזכרו, גם במשפחות העירוניות, הנורמליות והנורמטיביות כביכול, יכול להיות רע.
אומרים: לתשעים אחוז מהילדים היה טוב. הבעיה היא שהמתוסבכים והאמנים הם עשרה אחוז מהאוכלוסיי…
שולמית לפיד ודרור משעני מציגים: 16 סיפורים מאת סופרי המתח הגדולים בעולם/ פרק ראשון
פתח דבר:
סיפור המתח חותר אל סופו למן המילה הראשונה
מאת שולמית לפיד
כמעט מדי שבוע צנחה בביתנו חוברת מודפסת על נייר־צנע צהבהב. בשער היה צילום או ציור, לרוב באדום ובשחור, של בוקר אמריקאי על סוסו, וחבל הלאסו מונף מעלה בזרועו השרירית. או מכונית …
חסר המוסר/ פרק ראשון
(אל ראש הממשלה, מר ד.ר.)
סידי ב.מ., 30 ביולי -189
אכן צדקת, אחי היקר: מישל דיבר איתנו. הנה הסיפור שסיפר לנו. אתה ביקשת, ואני הבטחתי, אבל עכשיו, בשולחי לך אותו, אני נתקף היסוס, וככל שאני שב וקורא בו, הוא נראה בעיני נורא עוד יותר. הה, מה תחש…
החלום האחרון/ פרק ראשון
חייו ומותו של מיגֶל
כמה בני משפחה וחברים לעתיד נוכחים בלידתו של מיגל, כולם צופים בתשומת לב בקברן, שעושה את מלאכתו בנחת. פניהם של הקרובים ביותר אומרות השלמה וכאב, רגשות טבעיים לאירוע עצוב כל כך. מיגל, כולם יודעים את שמו, עומד להיוולד בנסיבות טרגי…
יורוטראש/ פרק ראשון
אז ככה, שוב הייתי מוכרח להגיע לציריך לכמה ימים. אמא שלי רצתה לדבר איתי דחוף. היא צילצלה ואמרה, נו, שבכל זאת אבוא מהר, בבקשה, וזה נשמע נורא מפחיד בטלפון. ובגלל המתח מזה, בכל סוף־השבוע הארוך הרגשתי כל כך לא טוב, שסבלתי מעצירות קשה. חוץ מזה אני ג…
דברים קטנים כאלה/ פרק ראשון
"הרפובליקה האירית תובעת בזאת את הנאמנות המגיעה לה מכל בניה ובנותיה. הרפובליקה מבטיחה לאזרחיה חירות דתית ואזרחית, שוויון זכויות ושוויון הזדמנויות, ומצהירה על נחישותה לחתור לאושרה ולשגשוגה של האומה על כל חלקיה, היות שכל ילדי האומה יקרים לה במידה שו…
נדודים/ פרק ראשון
אני קיימת
אני פעוטה. אני יושבת על אדן החלון, מסביבי פזורים צעצועים, מגדלי קוביות הפוכים, בובות עם עיניים בולטות. הבית חשוך, האוויר בחדרים מצטנן לאיטו, מתעמעם. אין איש. הם עזבו, נעלמו, מרחוק נשמע עוד הד קולותיהם, דשדוש רגליהם, צלילי צעדיהם וצחוקם.…
השתיקות של גברת ויק/ פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
יום רביעי, 16 בנובמבר
כשגברת ויק לא הגיעה לעבודה באותו הבוקר, הוא התעצבן תחילה.
אולי נשאר בו שמץ של רוגז בעקבות נסיעתו הלא-מוצלחת אמש, לקוֹפָּרבֶּק. הוא שמר אז את מחשבותיו לעצמו, כדי לא לפגוע ביָארי, ואחרי כן שכב ער כל הלילה…
ארץ המנזרים/ פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
1
היא התעוררה בבת אחת, כאילו שלפו אותה מתוך בור. האדמה רעדה, והיא התיישבה על קצה המיטה והתחבטה האם עדיף להסתתר תחתיה. לא מעט אנשים ניצלו בזכות תושייה של רגע. ואז שוב נשמע רעש, מחריש אוזניים ממש, ובעקבותיו מהלומות רפות. אול…
על עצמות המתים/ פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
ועכשיו שימו לב!
"מיום שבחר בדרך הרת סכנות,
היה איש תם וישר מהלך בשפלות רוח
בגיא צלמוות."
בגילי, ובעיקר במצבי, אני חייבת לרחוץ היטב את הרגליים לפני השינה, למקרה שאצטרך להתפנות באמבולנס באמצע הלילה.
אילו טרחתי באותו …
המוח שלי ואני / פתיחת הספר
בחזרה לעמוד הספר
פתח דבר
יום אחד, עוד הרבה זמן, אם אני אצליח ואעבור את המרחק הזה, מתישהו, אני אעבור פה בדרך במקרה, נניח ברכב, ואני אעצור בצומת, בסיבוב רעננה, ברמזור, והאור יהיה כתום מהבהב, בגלל איזה קלקול או תקלה, ואני א…
דיאנה ודויד / פתיחת הרומן
בחזרה לעמוד הספר
1
ערב אחד התחלתי לחשוד שלדויד יש מאהבת. זה היה יום שישי, סוף חודש יולי, ישבנו שלושתנו לאכול סביב השולחן. בשמונה ועשרים הסלולרי של דויד, שהיה מונח בין הצלחת שלו לבין הקערה של הביף בוֹרגיניוֹן, החל לצלצל, והוא מיד ה…
אמונה / פתיחת הרומן
בחזרה לעמוד הספר
מפקד מרחב איילון, ניצב בני סבן, לא ניסה להסתיר את תדהמתו. הוא פתח במשיכה נרגזת את מגירת שולחן הכתיבה שלו ושלף ממנה נרתיק קטיפה כחול, שמתוכו הוציא מכשיר דמוי עט, עשוי מזכוכית כהה. "אני לא מאמין לך, אבי. אתה לא יכול להיו…
הסיפור של השיניים שלי / פרק ראשון
בחזרה לעמוד הספר
אני מנהל המכירות הפומביות הטוב בעולם, אבל אף אחד לא יודע את זה כי אני טיפוס דיסקרטי. קוראים לי גוּסטבוֹ סאנצֶ'ס סאנצֶ'ס, אבל מכנים אותי "אוטוסטרדה", מתוך חיבה, אני חושב. אני יכול לחקות את ג'ניס ג'ופלין אחרי שתי כו…
