מן העיתונות

"זהו תיאור יפה, חכם ומצחיק, אך גם עצוב, של מסעו [של סטיינבק] כדי לגלות לא רק את אמריקה, אלא גם את עצמו." (יורם קניוק, 'הארץ', יוני 2007)

"'הבן האובד' הוא הזמנה להיכרות עם סיפור "דור שני" ועם סופר משובח, מעולה ממש, שספרו נע בחן ובתבונה בין האישי לבין הפוליטי, ומאפשר לקורא לבחור בין אמפתיה ומעורבות לבין קריאה כמעט אלגורית – והוא בהחלט שווה יותר מאשר קריאה אחת." (אריאנה מלמד, Ynet, מרץ 2007)

"בעצם, הסיפור הזה כולו הוא רגע אחד. רגע אחד, בהכרח, גם כשהוא נמשך שנה[...] וכמה מפליא אביעד גבעון, שזהו ספר הביכורים שלו, להקפיא את הרגע הזה, לכתוב אותו במלים הקטנות ביותר, המלים שהן החוט האחרון שמחבר אל הכתיבה, לפני שלא אומרים כלום." (קרן דתן, אתר 'הארץ', ינואר 2007)

"הספר הוא בסופו של דבר אישי, אוהב, נוגע, פרטי, ועל אף שהוא כבד משקל הוא אינו חסר שמחה - שמחה לגלות את האהבה במקומות בהם צריך להיות ממש בשקט כדי לשמוע אותה וגם במקומות המקובלים." (עמליה רוזנבלום, 'וואלה!', דצמבר 2006)

"את מגד מומלץ בחום לקרוא משום שרבות מיצירותיו עוסקות, לפני הכל, באינדיבידואל, בהתחבטויותיו וחלומותיו, ביצרים ותשוקות, בקונפליקטים ובלבול, בייאוש ובחוסר מנוחה. אלא שכתיבתו אינה מדכדכת, כי אם רוויות הומור, שפה אצילה וכמויות של חן." (אמציה שיינפלד, NRG, ספטמבר 2006)

"הספר רווי במשפטים שנחרטים איפה ששירה טובה נחרטת, שאי אפשר להימלט מהמשמעויות העמוקות ביותר שלהם, שחושפים משהו מחלליו הסמויים של העולם. בקיצור, לרוץ לקנות." (ניר ברעם, 'נענע 10', יוני 2006)

"המשלים הם בראש ובראשונה סיפורים מקסימים, כאלה שאפשר פשוט לקרוא באוזני ילדים צעירים (אפילו בגילאי 5-4). לאלה הרוצים להרחיב אופקים, מצויים המושגים המרחפים מעל הכותרת, בבחינת כיווני מחשבה, וטקסט עיוני קצרצר הנלווה לכל סיפור. הטקסט הזה, המכונה "סדנת הפילוסוף" [...] מנגיש מושגים מופשטים כמו צדק, חירות, שוויון, חמדנות, רכושנות, כוח ועוד אינספור מונחים שאין כמותם רלוונטיים לחיי היומיום של ילדים." (שהם סמיט, אתר 'סטימצקי')