ביקורת

"נאמן כתבה ספר נפלא, מדויק וחכם על יחיעם, על הוריה פליטי השואה ועל חבריה לקבוצה. וכמובן, יותר מהכל, ודרך הכל, על עצמה. קשה להגדיר את הספר החמקמק הזה, האם זה ספר זיכרונות, אוטוביוגרפיה, רומן חניכה? [..] ריבוי הקולות והמבטים מאפשר לנאמן לחמוק מהקלישאות הרגילות המלוות את המבקשים לגעת בחוויה החמקמקה והמתעתעת שנקראת קיבוץ." (רן טל, מוסף 'ספרים' של עיתון 'הארץ', פברואר 2011)

"בכתיבה מדודה, מאופקת וחכמה שקולחת בטבעיות, מוליכה גיל הראבן ביד בוטחת את קוראיה דרך תחנות חייהם של הגיבורים [...] היא נוקטת לשון מלוטשת, ללא גינדור, שעצב עמוק, פליאה ילדותית, הומור ופיוט משמשים בה לסירוגין." (רבקה קרן, מוסף 'ספרים' עיתון 'הארץ', יוני 2010)

"ניכר בכותב שהוא יודע לכתוב פרוזה, ניכר בו שהוא יודע להניח את המילים בזווית המתאימה [..]. אנג'ל מתאר את גיבורו באופן חם, עדין ואינטימי, וחושף פינות רגש רעננות." (אריק גלסנר, NRG, פברואר 2010)