מחברי "חתיכות העץ הקטנות של אלוהים"

מָריימָה בָּה נולדה בשנת 1929 למשפחה ממעמד הביניים בעיר דקר שבסנגל. אביה היה עובד מדינה שלימים כיהן כשר הבריאות הראשון בממשלה העצמאית של סנגל. אמהּ מתה בילדותה, והיא גודלה בידי הורי אמה. כילדה, נחשפה בָּה לחינוך צרפתי קולוניאלי-מסורתי, במקביל ללימודים בבית ספר מוסלמי. היא הצטיינה בלימודיה וזכתה לכבוד רב כשבבחינות הכניסה לתיכון השיגה את הציון הגבוה ביותר בכל מערב אפריקה הצרפתית.

במהלך לימודיה פירסמה בָּה את היצירה הלא-בדיונית הראשונה שלה: מסה ביקורתית נוקבת על החינוך הקולוניאלי בסנגל. עם תום לימודיה, ב-1947, היא עבדה במשך שתים-עשרה שנה כמורה בבית ספר יסודי, ומאוחר יותר התמנתה למפקחת אזורית. בתקופה זו נישאה לחבר הפרלמנט הסנגלי אובֶּייה דִיוֹפּ. לבָּה ולבעלה נולדו תשעה ילדים, עד שהשניים התגרשו.

ספרה הראשון, "מכתב ארוך כל כך", פורסם ב-1979 וזכה מיד לשבחי הביקורת וכן לפרס נוֹמה היוקרתי לשנת 1980. באורח טרגי, בָּה מתה ממחלה שישה חודשים בלבד לאחר קבלת הפרס. ספרה השני, "Scarlet Song", על נישואי אישה אירופית לגבר אפריקאי, פורסם רק לאחר מותה, ב-1981.

אוּסמָן סֶמבֶּן, סופר ויוצר סרטים סנגלי, נולד בשנת 1923 בזיגינשוֹר שבסנגל. בניגוד לרוב הסופרים הסנגלים שהשתייכו לאליטה שקיבלה חינוך מערבי בתקופה הקולוניאלית, הביוגרפיה של סמבן יוצאת דופן. הוא לא קיבל חינוך פורמאלי, ורכש את השכלתו באופן עצמאי. בגיל חמש-עשרה החל לעבוד כדייג, ולאחר מכן עבד כבנאי, כשרברב, כמכונאי וכעובד נמל. דווקא ניסיונו זה, שרכש בעבודות כפיים ובמסגרת פעילותו באיגודים מקצועיים,  הוא שהשפיע על יצירתו הספרותית והקולנועית.

סמבן גויס לצבא הצרפתי במלחמת העולם השנייה, ולאחר המלחמה עבד במרסיי כפועל נמל. ספרו הראשון "Le Docker Noir" ("עובד הנמל השחור") התפרסם בשנת 1956 ומשקף את חייו במרסיי בתקופה זו.

מאז ועד מותו ב-2007, פירסם סמבן עשרה ספרים ויצר אחד-עשר סרטים. השקפותיו המרקסיסטיות ופעילותו במסגרת האיגודים המקצועיים הובילו אותו לבחון בביקורתיות את החברה האפריקאית הפוסט-קולוניאלית. יצירותיו עוסקות תמיד ביחסי כוחות ובקונפליקטים שבין שליט ונשלט, מדינה ועם, עשירים ועניים, גברים ונשים, זקנים וצעירים. גישתו אוהדת תמיד את החלש/הקורבן, והיא מהווה מעין מסע צלב מהפכני נגד ניצול באשר הוא. בעיני סמבן, תפקיד הסופר הוא להיות דובר לבני עמו ולהעביר את קולותיהם הפנימיים של החלשים והמנוצלים בחברה – מי שקולם אינו יכול להישמע.

שייח חמידוּ קֶן נולד בשנת 1928 במָטָם שבאזור פוּטָה טוֹרוֹ בצפון-מזרח סנגל. משפחתו השתייכה לבני הטוּקולור – מן הקבוצות האתניות החשובות באזור, שאמונתה החזקה באסלאם סיפקה לה עמידות יחסית בפני השפעות הקולוניאליזם הצרפתי. קֶן למד בבתי ספר אסלאמיים מסורתיים עד גיל עשר, ואז נרשם בידי אחד מדודיו לבית הספר הצרפתי בעיר לוּגָה. השכלתו הרשמית נמשכה במָטָם ואחר כך בדקר, שם השלים את השכלתו התיכונית בשנת 1948. הוא נמשך לפילוסופיה ונרשם לתוכנית שהעניקה לו מלגה ללימודי המשך, אבל גם חייבה אותו לעבוד בשירות הממשל הצרפתי במשך עשר שנים לאחר סיום התואר. בסופו של דבר נשלח לסורבון להשלים את התואר בפילוסופיה ובמשפטים, וב-1958 חזר לסנגל לעבוד בשירות הממשל הקולוניאליסטי.

יתרונות החינוך הקולוניאלי באו לידי ביטוי בחייו המאוחרים יותר של קֶן, אשר טיפס לעמדות בכירות בצמרת הפוליטית: כשר בממשלת סנגל וכנציג מטעם האו"ם וארגון אונסק"ו באפריקה ובקנדה. כיום (2012), כשהוא בן שמונים וארבע, ממשיך קֶן להתגורר בסנגל.