מן העתונות

"יש בכתיבה של בן-עמי אירוניה והומור דקים ומשובבי נפש במידה […] אני מעדיף אותם כי הם ויטליים ואינם מעודדים אימפוטנציה, כפי שהיו האירוניה המיואשת וההומור השחור של בני הדור הקודם." (אריק גלסנר, 'מעריב', פברואר 2012)

"רמפול היה ונשאר פרקליט ייחודי בין הפרקליטים הפליליים הספרותיים, הקולנועיים והטלויזיונים, או כפי שרמפול היה אומר בלטינית הההיתולית החביבה עליו לא פחות משירי וורדסוורת- sui generis "יחיד במינו"[…] (אביגדור פלדמן, מוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', פברואר 2012)

"דווקא המבט מבחוץ של המחבר אלפרוביץ', ביום-יום מבקר הספרות של העיתון הלא-חסידי "טיים אאוט", הופך את הספר למרתק כל כך." (ידידיה מאיר, עיתון 'בשבע', ינואר 2012)

"קריאה בסיפורים שעיבדה ניצן בכישרון רב, תחשוף את שקספיר כאמן הדרמה האולטימטיבי."
(יותם שווימר, אתר 'הפנקס', נובמבר 2011)

"לקרוא את בן-כנען זו חוויה רב-חושית, אסתטית ומעוררת מחשבה, הן על האופן בו נכתבים סיפורים, והן על האופן בו הם מעוצבים בתודעתנו. הכוח הגדול של הטקסט אינו בהכרח בתמות המעניינות השזורות בו או בביקורת החריפה על החברה המודרנית, כי אם ביופיו של המעשה עצמו[…]"
(יותם שווימר, Ynet, נובמבר 2011)

"[…]עולם של קריאת תיגר, של חתרנות תרבותית, עולם של ניסיונות פואטיים בלתי פוסקים, עולם של הרס עצמי שיטתי, של סמים ושחרור מיני. עולם פלילי, מופקר וקסום. עולם חדש מופלא."
(עמיחי שלו, Ynet, ספטמבר 2011)

"'מילה אחת שלך' של אלווירה לינדו הוא מלאכת מחשבת עדינה שממלאת באופן מופתי את יעודה של הספרות."
(אסף שור, מוסך '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', אוקטובר 2011)

"הסדרה הפרשנית 'לקרוא את' היא נשק חיוני במלחמה נגד חיי המדף הקצרים של ספרים בישראל."
(יאיר גרבוז, מוסף '7 לילות' של 'ידיעות אחרונות', יוני 2011)

"הנפח הרגשי והאינטלקטואלי של שירת בסקין מתגלה באופן משכנע בהמשך הספר, בסדרת שירים המציירים בהדרגה דיוקן כובש לב של צעירה תל-אביבית מבריקה[…]" (ארז שוייצר, מוסף 'ספרים' של 'הארץ', מאי 2011)

"ג'אבר […] איבדה את הניטלריות העיתונאית המתחייבת והתאהבה במושאי הכתיבה שלה[…] ובעקבותיה גם הקוראים עשויים להתאהב בהן."
(ירון אביטוב, זמן ירושלים, יולי 2011)

" איימי בנדר מטפטפת לנו את ההיתכנות העל-חושית באיטיות ובמידה שאינה מעוררת התנגדות, ולוקחת אותנו ביד למסע סביב האפשרות הזו, ועל כך זוהי יצירה נפלאה פשוט."
(סלעית קורץ, Ynet, מאי 2011)

"קל לקרוא את הסיפור הזה, כי הוא כתוב בקלילות ובפשטות. קשה לצאת ממנו בהרגשה טובה, כי עם הקריאה הקלה הלב נעשה כבד. […]המועקה המלווה את הקריאה מכווננת היטב בידי סופר שרצה לומר משהו עקרוני על מהות חיי הנישואים. בין השאר, אומר כאן קאמילרי, שאתה לא מוכרח להיות גימלאי עשיר וחולה כדי שתגשש כסומא באפילת סמטאות הנפש של האישה שבה בחרת."
(תלמה אדמון, NRG, מרץ 2011)

דילוג לתוכן