מן העתונות

כוחו של הרומן […] בכתיבה מלאת חסד ויופי, בביטויי הלעז שמזכירים רומנים עבריים גלותיים כמו ברנר ואנשי ירושלים שלו." (יותם שווימר, NRG, ספטמבר 2008)

"הספר הוא תיאור כן, משעשע ונוקב של חוויה חד-פעמית שעובר גבר ישראלי באמצע החיים, כשהדבר היחידי שמעניין אותו באמת זה להגיע לחניון הקרוב, להכין לעצמו קפה, להתקלף מהנעליים הלוחצות ולהניח את הראש על האבן הכי נוחה בסביבה." (אביבה לורי, 'הארץ', מאי 2008)

"כשריצ'רד ייטס מניח את היסודות לסיפור, השבר נבנה כבר מהסצנה הראשונה, אבל רק אחרי כשליש ספר, הקורא מתחיל להבחין בגאוניות של בניית הפרטים הקטנים והלא משמעותיים (כאילו), שיוצרים את הסדקים בתמונה, עד לקריסתה הסופית. ובדרך לחורבן הזוגיות והאהבה (שמעולם בעצם לא התקיימו), מוצבת מול הקורא מראה אכזרית בה משתקף הריק של חברת השפע הצרכנית, השעמום, ההונאה העצמית, אובדן הערך וקריסת המוסר." (אסתי סגל, 'גלובס', יוני 2008)

"סימונטה אניילו הורנבי פורשת לפנינו את העלילה, טפח-טפח, בכישרון סיפורי רב. היא אינה מתארת לנו הלכי-נפש או תודעות מיוסרות, והעובדות מדווחות בסגנון ריאליסטי ופשוט." (אסתי ג. חיים, 'הארץ')

"'השקרים האחרונים של הגוף' הוא רומן מרתק העוסק ברצינות בשאלות שבהן אנו נוטים להתלבט רק בינינו לבין עצמנו: "האם ראוי לעשות את זה? האם אני הייתי עושה את זה?" התשובות שנותנת הראבן לשאלות האלה בספרה החדש רלבנטיות לכולנו כאן ועכשיו. כמו תמיד, בעצם." (פרופ' יורם יובל, Ynet, אוגוסט 2008)

"'ג'וליוס וינסום' הוא ספר כתוב היטב, כובש לב בסגנונו הפיוטי, במקצביו ובתיאורי הטבע שלו. יש משהו כמעט מהפנט בשקט ובאיפוק שבקול הדובר, המצליח להשרות אותם גם על הקורא, בניגוד חריף להשתלשלות העניינים המתוארת בו." (רות אלמוג, 'הארץ', דצמבר 2007)