מן העתונות

"קחו לכם כמה שעות, שכחו הכל […] והתאהבו ב"ילדה רעה" […]. התפעלו מתיאוריו הנפלאים של ורגס יוסה, שמצייר באותו קסם קרן רחוב, בית קפה או מעשה התעלסות, והגידו בעצמכם: כלום אפשר להניח את הספר הזה מהיד ולו לרגע? כלום אפשר שלא למחות דמעות בסיומו, לא רק בשל סופו העצוב, אלא פשוט משום שהגעתם לעמודו האחרון?" (גדעון לוי, מדור 'ספרים', עיתון 'הארץ', נובמבר 2007)

"זהו תיאור יפה, חכם ומצחיק, אך גם עצוב, של מסעו [של סטיינבק] כדי לגלות לא רק את אמריקה, אלא גם את עצמו." (יורם קניוק, 'הארץ', יוני 2007)

"סווארופ מצליח לייצר סיפור מרתק וקולח, נע קדימה ואחורה בזמן, ודג מתוך אותם מצבים מורכבים בעיקר את פתיתי האנושיות שלא תמיד קל להבחין בהם." (דפנה לוי, Ynet, מאי 2007)

"'הבן האובד' הוא הזמנה להיכרות עם סיפור "דור שני" ועם סופר משובח, מעולה ממש, שספרו נע בחן ובתבונה בין האישי לבין הפוליטי, ומאפשר לקורא לבחור בין אמפתיה ומעורבות לבין קריאה כמעט אלגורית – והוא בהחלט שווה יותר מאשר קריאה אחת." (אריאנה מלמד, Ynet, מרץ 2007)

"אין ספק, הכתיבה היפהפיה, האירונית והמותחת, מציירת לנו את דרך החיים בשלהי התקופה הויקטוריאנית, הלכי הרוח, הנימוסים הנכון והלא נכון. ומעבר לכל, מלבד "ציור" החברה – מתקיים הסיפור." (דן לחמן, e-mago, מאי 2007)

"בעצם, הסיפור הזה כולו הוא רגע אחד. רגע אחד, בהכרח, גם כשהוא נמשך שנה[…] וכמה מפליא אביעד גבעון, שזהו ספר הביכורים שלו, להקפיא את הרגע הזה, לכתוב אותו במלים הקטנות ביותר, המלים שהן החוט האחרון שמחבר אל הכתיבה, לפני שלא אומרים כלום." (קרן דתן, אתר 'הארץ', ינואר 2007)

"'הלב הקבור', ספר פנטזיה מעניין מאוד ורציני […], לא תמיד קל לקריאה, אבל בפירוש שווה את המאמץ." (לילך וולך, 'נענע 10', ספטמבר 2006)

"הספר הוא בסופו של דבר אישי, אוהב, נוגע, פרטי, ועל אף שהוא כבד משקל הוא אינו חסר שמחה – שמחה לגלות את האהבה במקומות בהם צריך להיות ממש בשקט כדי לשמוע אותה וגם במקומות המקובלים." (עמליה רוזנבלום, 'וואלה!', דצמבר 2006)

"עכשיו תורכם וחובתכם להתוודע ולהתאהב באחד היוצרים החשובים, האהובים, המבריקים והמצחיקים ביותר שהצמיחה הממלכה הבריטית מאז ומעולם." (ירון פריד על אלן בנט, Ynet, ספטמבר 2006)

"את מגד מומלץ בחום לקרוא משום שרבות מיצירותיו עוסקות, לפני הכל, באינדיבידואל, בהתחבטויותיו וחלומותיו, ביצרים ותשוקות, בקונפליקטים ובלבול, בייאוש ובחוסר מנוחה. אלא שכתיבתו אינה מדכדכת, כי אם רוויות הומור, שפה אצילה וכמויות של חן." (אמציה שיינפלד, NRG, ספטמבר 2006)

"המידע נמסר בנדיבות רבה, כולל טיפים קטנים אך חיוניים להצלחה בבישול, והמלצות מדויקות לחומרי גלם. יחד עם העיצוב היפהפה והמואר שלו, צילומי המנות, שלבי הכנתן וצוות בית הקפה, הספר עומד בזכות עצמו כאחד מספרי הבישול הטובים ביותר שהופיעו בארץ בתקופה האחרונה." (צבי טריגר, 'הארץ')

"הספר רווי במשפטים שנחרטים איפה ששירה טובה נחרטת, שאי אפשר להימלט מהמשמעויות העמוקות ביותר שלהם, שחושפים משהו מחלליו הסמויים של העולם. בקיצור, לרוץ לקנות." (ניר ברעם, 'נענע 10', יוני 2006)

דילוג לתוכן