ספרי אחוזת בית

רומן ביכורים מוערך המסופר בשני קולות. איש מבוגר ואישה מבוגרת בברטניה נזכרים, כל אחד בנפרד, באהבתם הראשונה, וכיצד מלחמת העולם השנייה שינתה את חייהם וקרעה אותם זה מזה.

"יכולתו האדירה של דובלטוב לדלות את הפרט הקטן והמשעשע מתוך הקונטקסט העלוב של החיים ולהניח אותו במקום הנכון ביותר על הנייר, כך שהקורא יראה לנגד עיניו את הסיטואציה המסופרת, את חייו שלו ואת העוקץ המצחיק בתכלית, המחבר את המציאות לספרות." (תלמה אדמון, NRG, יוני 2010)

"הכתיבה שלה מבודחת, אבסורדית וחיננית, כשהקסם מונח קודם כל בסגנון דיבורי, קצבי, אנטי קלישאי, אבל לרובד הזה יש גם שכבה תחתונה, חשופה ועצובה." (דורון קורן, Ynet, דצמבר 2008)

"כשריצ'רד ייטס מניח את היסודות לסיפור, השבר נבנה כבר מהסצנה הראשונה, אבל רק אחרי כשליש ספר, הקורא מתחיל להבחין בגאוניות של בניית הפרטים הקטנים והלא משמעותיים (כאילו), שיוצרים את הסדקים בתמונה, עד לקריסתה הסופית. ובדרך לחורבן הזוגיות והאהבה (שמעולם בעצם לא התקיימו), מוצבת מול הקורא מראה אכזרית בה משתקף הריק של חברת השפע הצרכנית, השעמום, ההונאה העצמית, אובדן הערך וקריסת המוסר." (אסתי סגל, 'גלובס', יוני 2008)

"סימונטה אניילו הורנבי פורשת לפנינו את העלילה, טפח-טפח, בכישרון סיפורי רב. היא אינה מתארת לנו הלכי-נפש או תודעות מיוסרות, והעובדות מדווחות בסגנון ריאליסטי ופשוט." (אסתי ג. חיים, 'הארץ')

רומן פיוטי מאת אחת המשוררות החשובות במאה ה-20, העוסק ביחסי האהבה של חמש דמויות ברוסיה של תחילת המאה.

"דיקנס חי ובועט כל כך, סוחף ומצחיק כל כך, שכל פגמיו פשוט לא רלוונטיים לרושם הכללי שמותירה הקריאה בספריו. ייתכן שציור על יריעת ענק, שבתוכה עולם ומלואו, יכול להתחרות בהצלחה עם צלילה ממוקדת לעומקה של דמות אחת, וייתכן שעמוד השדרה המוסרי שלו והתעקשותו להתייחס בספריו לסוגיות נשכחות של "טוב ורע", ולאו דווקא של "אושר ואומללות", עדיין מצליחים לכבוש את הלב." (עירית לינור, מתוך ההקדמה לספר)