דבורה עומר

"מה שמושך את העין – כמו האיורים המתוקים והברורים שבספר של רות גווילי – מגיע אל הפה, לטעימה ראשונה. אחר כך מנסים להפוך דף. התאומים האנרגטיים איתם בחנתי אותו היו מוכנים לבלות עשר דקות שלמות במחיצתו ולעקוב אחרי האצבע על השורות וגם להקשיב."(אריאנה מלמד, Ynet, ספטמבר 2005)