החקיין

"מה שמתחיל כתרגיל בכתיבה יוצרת/מעשה קונדס מתפתחת בזריזות למותחן סלפסטיק, שבו מסתבך גיבורנו עם סוכן נכלולי של כתבי יד [...] מתאהב בנשים הלא נכונות, עד לסוף המפתיע שיש בו גם צדק פואטי תרתי משמע. בין לבין גורם בלבין לקוראיו לשאול את עצמם כמה שאלות מעניינות על הגבול החמקמק שבין אותנטיות/מקור לזיוף/חיקוי [...]" (אירי ריקין, "תרבות מעריב", יולי 2010)