צדיק נעזב / מאיה ערד / קטע ראשון

לעמוד הספר

.

בית משפחת גינוסר. שעת בוקר מוקדמת.

תמונה 1

גלינה, אחר כך כנרת וידידיה. מחדרה של כנרת נשמעים קולות דיבור וצחוק. גלינה דופקת בדלת חדרה של כנרת.

גלינה

כִּנֶּרֶת, בֹּקֶר כְּבָר. (דופקת שוב) תֵּצֵא מִשָּׁם, יְדִידְיָה!

(עוד קול צחוק. גלינה דופקת חזק יותר)

תַּקְשִׁיבוּ לִי! (לעצמה) הֵם לֹא רוֹצִים לִשְׁמֹעַ כְּלוּם!

כְּבָר יוֹם. כֻּלָּם עֵרִים. אַתֶּם חֵרְשִׁים, תַּגִּידוּ?

כנרת

(מתוך החדר) מָה הַשָּׁעָה, גָלִינָה?

גלינה

                              זְמַן לָקוּם!

(כנרת יוצאת מחדרה, מחזיקה בידו של ידידיה)

כנרת

מָה הַשָּׁעָה?

גלינה

            נוּ, כַּמָּה אַתְּ חוֹשֶׁבֶת?

כנרת

שְׁתַּיִם? שָׁלֹש?

גלינה

              כְּבָר חֲמִשָּׁה לְשֶׁבַע!

כנרת

כְּשֶׁאוֹהֲבִים לֹא מִסְתַּכְּלִים עַל הַשָּׁעוֹן.

דִּבַּרְנוּ כָּל הַלַּיְלָה, הִתְוַכַּחְנוּ, דַּנּוּ…

ידידיה

(מפהק) תַּרְשֶׁינָה לִי, אֲנִי אֶפְרֹש לִישֹׁן.

כנרת

חַכֵּה! עוֹד יֵשׁ שְׁתֵּי קֻשְׁיוֹת שֶׁלֹּא לִבַּנּוּ:

מַעֲמָדָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה בַּהֲלָכָה,

תַּגִּיד לִי, בְּכֵנוּת, מַה דַּעְתְּךָ,

כָּל הָעִנְיָן הַזֶּה שֶׁל כְּבוֹד בַּת מֶלֶךְ פְּנִימָה…

ידידיה

כָּל מַעֲשֵׂי הַשֵּׁם – בְּרֹב חָכְמָה.

כנרת

וְהַתְּפִלָּה בַּבֹּקֶר, מַה שְּׁמָהּ?

ידידיה

                          "שְׁמַע".

כנרת

"עָשַׂנִי כִּרְצוֹנוֹ". הֵם קְצָת הִגְזִימוּ!

ידידיה

הַכֹּל מִתּוֹךְ כָּבוֹד וְאַהֲבָה.

כְּשֶׁתִּלְמְדִי יוֹתֵר, תָּבִינִי.

כנרת

אֵיזֶה כָּבוֹד זֶה? תִּשְׁמְעִי, גָלִינָה:

"בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי נְקֵבָה"!

אִם כְּבָר, בָּרוּךְ שֶׁלֹּא עָשַׂנִי גֶּבֶר.

ידידיה

אַתְּ אֵשֶׁת חַיִל…

גלינה

                שֶׁקֶט, מִישֶׁהוּ בָּא!

(כנרת נכנסת לחדרה, גלינה משימה עצמה מנגבת אבק) 

תמונה 2

חביבה, ידידיה, גלינה. 

חביבה

(מפהקת) אַח, נְדוּדֵי שֵׁנָה. לִישֹׁן יִתְּנוּ בַּקֶּבֶר.

אֲנִי אָנוּחַ בָּעוֹלָם הַ… (נתקלת בידידיה) בָּהּ!

יְדִידְיָה בַּר-לֵבָב! אָה! לְשֵׁם מָה הִשְׁכַּמְתָּ,

תִּקּוּן חֲצוֹת, אוֹ שַׁחֲרִית?

ידידיה

הַגְּבֶרֶת גִּנּוֹסַר…

חביבה

                שָׁאַלְתִּי בְּעִבְרִית:

אַתָּה הוֹלֵךְ לִישֹׁן, אוֹ שֶׁכְּבָר קַמְתָּ?

ידידיה

אֶצְלִי דָּבָר רִאשׁוֹן כָּל בֹּקֶר דַּף גְּמָרָא.

חביבה

"יָפֶה תַּלְמוּד תּוֹרָה עִם דֶּרֶךְ אֶרֶץ",

(לעצמה) שֶׁרֶץ!

(מרימה קול) לְיַד הַחֶדֶר שֶׁל בִּתִּי הַצְּעִירָה?!

ידידיה

אַל דְּאָגָה – הִיא יְשֵׁנָה עֲדַיִן.

חביבה

עֲדַיִן יְשֵׁנָה, אָה? וּלְךָ מִנַּיִן?

ידידיה

(מתבלבל) הַגְּבֶרֶת גִּנּוֹסַר… (יוצא)

חביבה

                                    (אחריו) לֵךְ, לֵךְ לִקְרֹא תַּלְמוּד.

אַתָּה אֶצְלִי מִזְּמַן עַל הַכַּוֶּנֶת.

מֵהַתְחָלָה נִרְאֵיתָ לִי חָשׁוּד.

חַכֵּה, חַכֵּה. גָלִינָה, בּוֹאִי הֵנָּה!

תַּגִּידִי לִי בְּבַקָּשָׁה:

הַלָּמֶ"ד וָ"ו, נִכְנַס לַחֶדֶר שֶׁל כִּנֶּרֶת?

גלינה

אֲנִי עַכְשָׁו הִגַּעְתִּי. (חוזרת לעבוד)

חביבה

                                    (לעצמה) מְשַׁקֶּרֶת.

(לגלינה) אַתְּ בֶּאֱמֶת חוֹשֶׁבֶת שֶׁאֲנִי טִפְּשָׁה?

מַה לַּעֲשׂוֹת, קָשֶׁה לִמְצֹא הַיּוֹם עוֹזֶרֶת.

זֶה דּוֹר שֶׁלֹּא נָאֶה לוֹ לַעֲבֹד.

כֻּלְּכֶם – מְהַנְדְּסִים, אָקָדֶמָאִים.

אֲנִי, חַבּוּבָּה, עִם כָּל הַכָּבוֹד,

יוֹדַעַת טוֹב-טוֹב מַה זּוֹ עֲבוֹדַת כַּפַּיִם!

(מצביעה) בְּבַקָּשָׁה אַל תִּשְׁכְּחִי שָׁם, בַּפִּנָּה.

אֲנִי בָּצַרְתִּי עֲנָבִים מִדֵּי שָׁנָה,

בְּאַרְבַּע כְּבָר עַל הָרַגְלַיִם!

בַּחֳרָפִים קָטַפְתִּי תַּפּוּזִים.

בַּיָּד חָלַבְתִּי אַרְבָּעִים עִזִּים!

"יַלְדֵי שַׁמֶּנֶת", אָה? עָבַדְנוּ שָׁם בַּפֶּרֶךְ!

וּמִי שֶׁלֹּא מִלֵּא שְׁקָתוֹת לָעֲגָלִים

וְלֹא פִּנָּה, סִלְחִי לִי, חָרָא מִלּוּלִים,

אֲנִי אוֹמֶרֶת – שֶׁיִּכְרַע לִי בֶּרֶךְ!