משלים פילוסופיים לילדים / מישל פיקומל / קטע ראשון

לעמוד הספר

הָעֲשִׁירִים וְהָעֲנִיִּים

לִפְנֵי הַרְבֵּה שָׁנִים, הָיְתָה שָׁנָה אַחַת חַמָּה וִיבֵשָׁה, וְאַף צֶמַח לֹא גָּדַל מִן הָאֲדָמָה. אֲנָשִׁים רַבִּים מֵתוּ בָּרָעָב. אֲבָל לֹא כֻּלָּם סָבְלוּ: בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים הַקּוֹדְמוֹת דָּאֲגוּ הָעֲשִׁירִים לְמַלֵּא אֶת הַמַּחְסָנִים שֶׁלָּהֶם בְּשֶׁמֶן, אֹרֶז וִירָקוֹת מְיֻבָּשִׁים.

חַדִידַה אָמְרָה לְבַעֲלָהּ נַאסְר אֶ-דִין: "הַחַיִּים בַּכְּפָר שֶׁלָּנוּ אֲיֻמִּים מַמָּשׁ! יֵשׁ תּוֹשָׁבִים שֶׁהֵם אֲנָשִׁים עֲשִׁירִים מְאוֹד, וּלְיָדָם גָּרִים אֲנָשִׁים שֶׁאֵין לָהֶם מָה לֶאֱכֹל. יֵשׁ לִי רַעֲיוֹן: כֻּלָּם מְכַבְּדִים וְאוֹהֲבִים אוֹתְךָ. אוּלַי תֵּלֵךְ לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָעֲשִׁירִים לַחְלֹק אֶת עָשְׁרָם עִם הָעֲנִיִּים? אִם תְּשַׁכְנֵעַ אוֹתָם שֶׁכֻּלָּנוּ צְרִיכִים לִהְיוֹת שָׁוִים, נִהְיֶה כֻּלָּנוּ מְאֻשָּׁרִים."

"אַתְּ צוֹדֶקֶת," הֵשִׁיב לָהּ נַאסְר אֶ-דִין. "זֶה מָה שֶׁאֶעֱשֶׂה."

הוּא יָצָא מֵהַבַּיִת וְשָׁב מְאֻחָר בָּעֶרֶב, עָיֵף וְעָצוּב.

"נוּ," שָׁאֲלָה אִשְׁתּוֹ בְּקֹצֶר רוּחַ, "הִצְלַחְתָּ?"

"רַק בַּחֲמִשִּׁים אָחוּז," הֵשִׁיב לָהּ נַאסְר אֶ-דִין.

"מָה זֹאת אוֹמֶרֶת בַּחֲמִשִּׁים אָחוּז?" שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה.

"הִצְלַחְתִּי לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָעֲנִיִּים," עָנָה נַאסְר אֶ-דִין.

מִסִּפּוּרִי נַאסְר אֶ-דִין הוֹדְגַ'ה, דְּמוּת עֲמָמִית שׁוֹפַעַת הוּמוֹר וְחָכְמָה בְּתַרְבֻּיּוֹת עֲרָב, טוּרְקִיָּה וּפָרַס מֵאָז הַמֵּאָה הַ-13 

סַדְנַת הַפִילוֹסוֹף

 בָּרוּר שֶׁקַּל יוֹתֵר לְשַׁכְנֵעַ אֶת הָעֲנִיִּים בְּרַעֲיוֹן הַחֲלֻקָּה הַשִּׁוְיוֹנִית מֵאֲשֶׁר אֶת הָעֲשִׁירִים! מְעַנְיֵן לָדַעַת מָה הָיָה קוֹרֶה לָעֲנִיִּים אִלּוּ הָיוּ מִתְעַשְּׁרִים פִּתְאוֹם. הַאִם הָיוּ מַמְשִׁיכִים לִהְיוֹת נְדִיבִים וְלִרְצוֹת לַחְלֹק אֶת מָה שֶׁיֵּשׁ לָהֶם עִם אֲנָשִׁים אֲחֵרִים? וְאַתֶּם, מָה אַתֶּם מַצְלִיחִים לַחְלֹק עִם אֲחֵרִים וּמָה קָשֶׁה לָכֶם לָתֵת לַאֲחֵרִים?