אני, נלסון מנדלה – שיחות עם עצמי / נלסון מנדלה / קטע ראשון

לעמוד הספר

פתח דבר מאת ברק אובמה

כאנשים רבים בעולם, הכרתי את נלסון מנדלה מרחוק, בזמן שהיה כלוא ברוֹבֶּן איילנד. בעיני רבים מאיתנו הוא היה הרבה יותר מאדם — הוא היה סמלו של המאבק למען צדק, שוויון וכבוד, בדרום אפריקה ובעולם כולו. הקורבן העצום שהקריב היה בבחינת קול קורא לאנשים ברחבי העולם לעשות כמיטב יכולתם לטובת המין האנושי.

בדרכי המוגבלת, הייתי אחד האנשים שניסו להיענות לקריאתו. בפעם הראשונה השתתפתי בפעילות בזמן לימודַי במכללה, כשהצטרפתי למסע הציבורי למען הטלת חרם כלכלי על דרום אפריקה במאמץ לשים קץ לאפרטהייד. אי-אפשר להשוות כלל את המכשולים האישיים שניצבו בפנַי בצעירותי למה שחוו יום-יום קורבנות האפרטהייד, ואני יכול רק לנסות לשער מה רב היה אומץ הלב שנדרש ממנדלה כדי לחיות בתא כלאו שנים רבות וארוכות. אבל המופת שהציב עזר לי להתעורר ולהיפתח לעולם הרחב, ולמחויבות המוטלת על כולנו להתגייס למען מטרות צודקות. באמצעות בחירותיו המחיש מנדלה שאיננו חייבים לקבל את העולם כמות שהוא — שיש ביכולתנו ליטול חלק בניסיון לעשותו טוב יותר.

במהלך השנים הוספתי לעקוב אחר נלסון מנדלה ברגשות הערצה וענווה, שנבעו מהתחושה שהתגלמה בחייו כי הכול אפשרי, וחשתי יראת כבוד לנוכח ההקרבה שנדרשה לשם הגשמת חלומו — צדק ושוויון. ואכן, סיפור חייו עומד בניגוד גמור לציניות ולייאוש המכבידים על עולמנו. אסיר שהיה לאדם חופשי, לוחם חופש שהיה לדובר נלהב למען פיוס, מנהיג מפלגה שהיה לנשיא המקדם את הדמוקרטיה והפיתוח. גם כשאינו נושא עוד במשרה רשמית, מוסיף מנדלה לפעול למען שוויון, מתן הזדמנויות וכבוד אנושי. הוא שינה את ארצו ואת העולם במידה כזאת, שקשה לדמיין את ההיסטוריה של העשורים האחרונים בלעדיו.

מעט יותר מעשרים שנה לאחר שעברתי את טבילת האש הראשונה בחיי הפוליטיים ובתנועה למען החרם הכלכלי, בהיותי תלמיד מכללה בקליפורניה, מצאתי את עצמי ניצב במה שהיה בעבר תא כלאו של מנדלה ברובן איילנד. זה עתה נבחרתי לסנט של ארצות הברית. בזמן שחלף, הוסב הכלא לאתר המנציח את הקורבן שהקריבו רבים מספור למען שינוי פניה של דרום אפריקה בדרכי שלום. כשעמדתי בתא ההוא, ניסיתי לחזור במחשבותי לימים שבהם עדיין היה הנשיא מנדלה אסיר 466/64 — ימים שבהם לא היתה כל ודאות שינצח במאבקו. ניסיתי לדמיין את מנדלה — הדמות האגדית ששינתה את מהלך ההיסטוריה — כאדם בשר ודם שהקריב קורבן עצום למען השינוי הזה.

"שיחות עם עצמי" מציע לכולנו הזדמנות יוצאת מן הכלל להתרשם מדמותו של מנדלה האדם. באמצעות יומנים, מכתבים, נאומים, ראיונות ומסמכים שונים שנאספו במהלך שנים רבות, מאפשר לנו הספר להעיף מבט על חייו של מנדלה — משגרת היומיום שעזרה לו להתמודד עם החיים בכלא, ועד ההחלטות שקיבל כנשיא. כאן אנו פוגשים בו כאיש רוח וכפוליטיקאי, כאיש משפחה וכחבר, כאיש חזון וכמנהיג פרגמטי. מנדלה העניק לאוטוביוגרפיה שלו את השם "מסע ארוך לחופש"* וכעת הספר שלפנינו עוזר לנו לשחזר את הצעדים הרבים — וגם את המעקפים — שעשה מנדלה במסעו.

באמצעות הדיוקן השלם הזה מזכיר לנו נלסון מנדלה כי הוא אינו אדם מושלם. כמו לכולנו, גם לו יש חולשות. אבל דווקא בהיעדר השלֵמות טמונה השראה לכל אחד ואחת מאיתנו. שהרי אם נודה על האמת, כולנו ניצבים בפני מאבקים גדולים וקטנים, אישיים ופוליטיים — הצורך להתגבר על הפחד והספק, לדבוק במאמצינו גם כאשר תוצאת המאבק אינה ודאית, לסלוח לזולת ולאתגר את עצמנו. הסיפור הנפרש בדפי הספר הזה — הסיפור שמגוללים חייו של מנדלה — אינו סיפור על אנשים חפים מטעויות או על ניצחון ידוע מראש. זהו סיפורו של אדם שהיה מוכן לסכן את חייו למען הדברים שהאמין בהם, ושהשקיע מאמצים בלתי נלאים כדי לחיות בדרך שתעשה את העולם למקום טוב יותר.

בסופו של דבר, זהו בדיוק המסר של מנדלה לכל אחד ואחת מאיתנו. כולנו עוברים ימים שבהם נראה השינוי קשה לביצוע — ימים שבהם ההתנגדות שמולנו והחולשות שבתוכנו עשויות להסיט אותנו אל הדרך הקלה, זאת הנמנעת מאחריות וממחויבות הדדית. גם על מנדלה עברו ימים כאלה. אבל גם כאשר חדר רק אור שמש מועט לתא כלאו ברובן איילנד, הוא הצליח לראות עתיד טוב יותר — עתיד שראוי להקריב למענו. גם כאשר ניצב בפני הפיתוי לבקש נקמה, הוסיף לראות את הצורך בפיוס ואת ניצחון העקרונות על הכוח. גם לאחר שהרוויח ביושר את הזכות לנוח מעמלו, הוסיף לנסות — והוא עדיין מנסה — לעורר השראה באחיו ואחיותיו בני האדם כדי שיפעלו למען הכלל.

בטרם נבחרתי לנשיא ארצות הברית, נפלה בחלקי הזכות הגדולה לפגוש את מנדלה, ומאז נכנסתי לתפקיד אני משוחח איתו מדי פעם בטלפון. השיחות קצרות בדרך כלל — הוא מצוי בסתיו חייו, ואני מתמודד עם לוח זמנים עמוס כמתחייב מתפקידי. אבל באותן שיחות יש תמיד רגעים שבהם טוב הלב, הנדיבות והחוכמה של האיש שבים ומפציעים. אלה הם הרגעים שבהם אני שב ונזכר שמאחורי התמורות ההיסטוריות חי אדם שהעדיף את התקווה על הפחד — את הקִדמה על כלא העבר. כל אלה מיטיבים להמחיש שאף שהיה לאגדה, כשמכירים את נלסון מנדלה — האדם — רוחשים לו כבוד ביתר שאת.

הנשיא ברק אובמה

2010