הדייר מהקומה השנייה / פרק פתיחה

בחזרה לעמוד הספר

ההחלטה לספר את הסיפור גמלה בלבי אמש, כשישבתי על תרגומו של רומן רחב יריעה שהגיע לידי לפני כמה ימים מההוצאה, חפון במעטפה עבה שהעידה על תכולה נאה, ואליה מצורף פתקון: "במהירות האפשרית, בבקשה. היינו רוצים להדפיסו בתחילת החורף. ☺" (הפרצופון החייכן הופיע בפתקון המקורי, כפי
שהופיע בכל אחד מעשרות המסרים שבהם ניסתה העורכת שלי לחפות על מטלה מסוג שכזה בעזרתו של ציור, כאילו לא ידעה על סמך היכרותה איתי שכוחו של ציור, מוצלח ככל שיהיה, בטל בשישים לעומת עוצמתה הדייקנית של המילה הקצרה ביותר), וברגע אחד של תהייה, מסוג אלה התוקפים אותי תדיר, הבנתי לפתע כי את הסיפור הזה יש לספר, כי איש מלבדי לא יכול לעשות זאת, וכי אם לא יסופר, יופקר בידי זיכרונם המקובץ של דיירי הבניין שלי, יתעמעם וילך לצד חייהם הדועכים, וסופו שייעלם מעל פני האדמה.

איזה סיפור זה? על פניו, נראה שזה סיפור על אהבה ורצח. אך הגדרות תמציתיות לעולם אינן מספקות תשובה מלאה. וכשאני בא לבחון את צמד המילים הללו, אני מבין כי עושר האסוציאציות שהן מעוררות במוחו של כל קורא הוא גדול וייחודי במידה כזאת, שבהכרח מרחיק מהבנת הכוונה האמיתית שמאחוריהן. זה לא סיפור על אהבה ורצח, אם כן, אם כי הוא מכיל בתוכו את שניהם. מִחקו את המילים הללו והחליפו אותן באחרות. או, ואולי עדיף, העלימו אותן כליל בלי לספק תחליף. את הסיפור הזה איאלץ לספר מתחילתו ועד סופו.

כיצד יסופר הסיפור? האם לספְּרו בשפת הזיכרונות? מנקודה מסוימת בהווה עתידי מוסט המבט לאחור, והסיפור כולו, על מילותיו ומשפטיו, מוטה לשפת הדברים שכבר קרו. אלא שנראה שהווה שעתידו ידוע, הווה שכבר קרה, מאבד חלק חשוב מעוצמתו. עתיד שעדיין לא התרחש הוא עתיד המכיל בחובו את הסקרנות המאפיינת שתי קוביות נזרקות. חוסר הידיעה לאן יובילו הדברים מפיח סוג מסוים של התרגשות שמתאיינת לגמרי כשהעתיד ברור. יש לספר את הסיפור בשפת ההווה.

איך להתחיל? שרשרת אירועים אומללה מתערבלת בראשי שעה שאני מנסה לאתר בתוכה את הנקודה הראויה יותר מכל האחרות. עלי לבחור את אורך הסיפור לא פחות מאשר את אופיו. כמה יש לחזור?

צפירת משאית הקרבה מקצה הרחוב שמה קץ להרהורי. ילד, שבהיסח הדעת מצא את עצמו במרכז הכביש, אוסף את כדורו בבושת פנים וחוזר חפוי ראש אל המדרכה שממנה התפרץ. בגניחה עמוקה מחדשת המשאית את תנועתה, מתגלגלת לאיטה במורד הרחוב ונעצרת בסמוך אלי. גניחה אחת נוספת, והמנוע כבה.