האהבה הכי גדולה בעולם / פתיחת הסיפור "הדרך למלרוז פלייס"

בחזרה לעמוד הספר
על המחברת

הדרך למלרוז פלייס

1

שוב אני נוסעת אליו, הפעם באוטו הדפוק הזה שלי שלא ערוך לכזאת נסיעה. מתחת להגה יש פקעת משונה של חוטי חשמל שכל הזמן נוגעים לי בברך. אין לי מושג אם זה מסוכן או לא, אני מעצבת פנים, לא מכונאית. מה שכן מסוכן זה שהמד-מהירות והמפשיר-אדים והנורת-אזהרה של הדלק לא עובדים פה. עמרי לוחץ עלי לטפל בהם, אבל למרות הסכנה הם לא מפריעים לי כל כך. גם עמרי לא מפריע לי כל כך. חוץ מאשר עכשיו, שעצם קיומו עושה לי נקיפות מצפון רציניות לגבי המאהב שלי. כלומר, הגבר שאני אוהבת בטירוף מאז שהייתי ילדה. שהוא גם הסיבה לנסיעה עכשיו למלרוז פלייס הזה. כי אחרי שלוש שנים יחד איתו, מגיל אחת-עשרה עד גיל ארבע-עשרה — פתאום הוא נעלם, ונשארתי לבד לראות פרקים מהסדרה מלרוז פלייס במיטה. עשרים שנה חלפו מאז שהוא נעלם לי פתאום בבת אחת, ולפני שנה, ללא כל הכנה מוקדמת, הוא חזר אלי. ובשבוע שעבר אמרתי לו, שהדבר היחיד שאני רוצה עכשיו בתור פיצוי זה רק לרחוץ איתו בלילה בברֵכה של מלרוז פלייס, כמו שבילי ואמנדה וג'ייק ואליסון היו עושים בטלוויזיה. כשהם היו רוחצים בברֵכה בחצר הפנימית של הבניין שלהם עם השלט מלרוז פלייס בכניסה, זה היה תמיד לגמרי הפוך מהמצב שלי. אני הייתי שוכבת במיטה ורק מסתכלת על המסך. כל הזמן שכבתי במיטה על הסדין עם ההדפס של הפרחים הכחולים. שכבתי על הסדין ההוא כמה חודשים בלי להחליף, כי לא ידעתי איך עושים כביסה. זה היה התפקיד של אמא שלי, אבל אחרי שאבא עזב את הבית לא היה לה כוח אלי.

2

השעה עכשיו אחת-עשרה וחצי וקבענו בשלוש. עד למלרוז פלייס יש בסך הכול שלוש שעות וחמישים וחמש דקות נסיעה, מה שאומר שאני מאחרת. אני יודעת שאני הולכת לאחר, כי יש לי אפליקציה של וייז באייפון, ולמטה כתוב עוד שלוש שעות וחמישים וחמש דקות נסיעה עד ליעד. אני נוסעת בדרך הכי מהירה שעליה הווייז ממליץ לי. מחלף קסם ואז כביש 6. אני צריכה לשמור על ריכוז מלא לאורך כל הדרך, כי אם אטעה ולוּ פעם אחת — האיחור שלי יהיה ממש מוגזם. אני מדגישה במיוחד את העניין של הריכוז, כי הראש שלי תמיד חושב על כל מיני דברים שבקלות מסיחים את דעתי מהדרך. וברור לי שהפעם אסור שזה יקרה, כי אין לי רזרבות של זמן. אני גם לא טובה בניהול זמנים. זאת הסיבה שרק עכשיו יצאתי מהבית. משום-מה היה לי בראש שיש עוד ארבע וחצי שעות עד הפגישה בשלוש, שזה מספיק זמן כדי להגיע מרמת השרון עד למלרוז פלייס, כולל עצירה, ועכשיו אני רואה באפליקציה של וייז שאגיע לשם רק בשעה שלוש עשרים וחמש, שזה עשרים וחמש דקות איחור.

3

כמובן שאני לוקחת בחשבון שכל המאמץ לפגוש אותו שם, במלרוז פלייס הזה שהוא סידר לי עכשיו בתור פיצוי למלרוז פלייס ההוא שהיה בטלוויזיה, יסתכם בעוד אכזבה. הרי איך שלא הופכים את העניין, בן אמיר הוא גדול המאכזבים. אני לוקחת את זה כל הזמן בחשבון למרות שהסיכוי שאתאכזב הוא נמוך, כי למדתי איך צריך לצַפות לו. צריך פשוט לסתום את האוזניים כמו שסותמים לפעמים את האף כשיש ריח רע שעוד מעט יחלוף. באוטו, עכשיו אני שמה לב, יש ריח רע של משהו מת. אולי זה מהשקית שוקו שתמר השאירה כאן, אני לא בטוחה. אולי משהו כאן מת באמת.

וכן, בן אמיר זה ה-בן אמיר. הזמר.