אלכסנדר סרגייביץ' פושקין

אלכסנדר סרגייביץ' פושקין נחשב לאבי השירה הרוסית המודרנית, ומי שניער את השירה הרוסית ממוסכמות המאה ה-18 ודורות של משוררים וסופרים הושפעו מיצירתו. עד היום חרוט שמו ברשימת גדולי עולם הספרות, וברוסיה נחשב פושקין למשורר שאין שני לו.

פושקין נולד ביוני 1799 במוסקבה. אביו היה נצר למשפחת אצולה רוסית, ואלו אמו היתה נכדתו של עבד אתיופי, שהובא לרוסיה כמתנה לצאר פטר הגדול. פרט ביוגרפי אקזוטי זה השפיע גם על גון עורו, שהיה שחום. כיאה למשפחות אצולה, היו אלה המורים הפרטיים שלימדו את פושקין הצעיר, והאומנות הן שטיפלו בו. מאחת מהן, ארינה, שמע פושקין סיפורי אגדות, כאלה ששנים אחר כך התגלגלו ביצירותיו.

פושקין החל לכתוב כבר כנער, וכשסיים את לימודיו, עבר להתגורר בסנט פטרבורג. הוא אמנם החל לעבוד במשרד ממשלתי, אך לא ויתר על תפקיד המשורר ופירסם שירה פוליטית, שבה הביע את דעתו על הצאר, ושירים סאטיריים.

הצאר אלכסנדר הראשון לא ראה את זה בעין יפה, ופושקין בן ה-21 נלקח לחקירה, והוגלה ליקטרינוסלב שבאוקראינה והורחק מכל מידידיו. הוא התגלגל בין ערים שונות, ולרגע לא הפסיק לכתוב. שנה אחרי מות הצאר, הורשה פושקין לשוב לסנט פטרבורג, אך בתנאים מגבילים. בין היתר, הכתיבה שלו, ואפילו הקריאה שלו, היו נתונות תחת פיקוח.

בשנת 1831 נישא פושקין לנטליה גונצ'רובה, צעירה יפהפייה ונחשקת. כעבור שנתיים פירסם את "יבגני אונייגין", פואמה רומנטית שנחשבת עד היום ליצירתו הגדולה ביותר.

ב-1834 גילה פושקין שרעייתו מנהלת רומן עם קצין צרפתי ששמו ז'ורז' שארל דנטס. בזעמו כי רב, הזמין פושקין את המאהב לדו קרב. על אף שנסוג בו, בסופו של דבר התייצבו השניים זה מול זה באקדחים שלופים. דנטס ירה ראשון. פושקין נפצע אנושות ומת כעבור יומיים, בגיל 37. מותו הטראגי נחשב לאסון לאומי.

בשנותיו המעטות כתב פושקין פואמות, רומנים, מחזות, אגדות וסיפורים מחורזים, וזכה להכרה ולאהבת הקהל עוד בחייו. רבות מיצירותיו הופיעו גם בעברית, המחזה "בוריס גודונוב" והפואמה "יבגני אונייגין" זכו גם לעיבודים לאופרות, וסיפורי האגדות פרי עטו מוקראים עד היום לילדים בכל העולם.