ג'ון סטיינבק

ג'ון ארנסט סטיינבק הוא אחד הסופרים האמריקנים החשובים והידועים במאה העשרים.

הוא נולד ב-27 בפברואר 1902 בסלינָס שבקליפורניה, כשלישי מבין ארבעה ילדים, למשפחה מהמעמד הבינוני. הוא גדל בעמק החקלאי פורה במרחק כארבעים קילומטר מחופי האוקיינוס השקט. העמק והחוף היו עתידים לשמש רקע לכמה מהרומנים הטובים ביותר שלו.

ב-1919 החל ללמוד ספרות וכתיבה יוצרת באוניברסיטת "סטנפורד". ב-1925 נשר מהלימודים כדי לממש את חלומו להיות לסופר. בחמש השנים הבאות התפרנס כפועל וכעיתונאי בניו יורק, ובתוך כך כתב את הרומן הראשון שלו, "גביע הזהב", שנושאו מיתולוגי. הרומן, שפורסם ב-1929, נחל כישלון. לאחר שנשא אישה ועקר לפסיפיק גרוב, פירסם סטיינבק שני רומנים קליפורניים, "נאות השמים" (1932) ו"לאל לא-נודע" (1933), וחיבר סיפורים קצרים, שנאספו מאוחר יותר בקובץ העמק הארוך" (1938).

רק ב-1935, עם הופעת "טורטיה פלט" (1935), ובו סיפורים על תושבי מונטריי, זכה סטיינבק לאהדת המבקרים והקוראים. שלושה רומנים רבי עוצמה שכתב בשלהי שנות השלושים של המאה העשרים התמקדו במעמד העובדים הקליפורני: In Dubious Battle (1936), "על עכברים ואנשים" (1937), והספר הנחשב בעיני רבים לטוב בספריו – "ענבי זעם" (1939), שזיכה את סטיינבק בפרס פוליצר לשנת 1940. הצלחת "ענבי זעם" לוותה בין השאר במחאה על עמדותיו הפוליטיות הליברליות של הסופר, שחשף ביצירותיו את הצדדים המכוערים של הקפיטליזם האמריקני.

סטיינבק גילה עניין בתחומים רבים ושונים, ובהם קולנוע, ביולוגיה ימית, מוסיקת ג'אז, פוליטיקה, פילוסופיה, מיתולוגיה והיסטוריה. סקרנותו השתקפה בספרים שכתב. כך, למשל, ב-1941 הופיע "הכפר הנשכח" העוסק גם בקולנוע, ובאותה שנה פורסם "הים של קורטז", שנכתב בהשראת מסע ימי שיצא אליו.

במהלך מלחמת העולם השנייה שימש סטיינבק כתב צבאי של ה"ניו יורק הראלד טריביון". הוא גם תרם את שירותיו לצבא, וכתב את Bombs Away (1942) ואת הנובלה-מחזה השנויה במחלוקת "בלי ירח" (1942). "סמטת השימורים" (1945), "אוטובוס התשוקות" (1947), "הפנינה" (1947), "יומן רוסי" (1948), Burning Bright (1950), "בול העץ מהים של קורטז" (1951) – כל אלה קדמו להוצאתו לאור של הרומן המונומנטלי "קדמת עדן" (1952), סאגה שאפתנית על עמק סלינס ועל תולדות משפחתו שלו.

את העשורים האחרונים לחייו עשה סטיינבק בניו יורק ובסאג הרבור עם אשתו השלישית, שאיתה הִרבה לנסוע. ספריו המאוחרים: "יום חמישי המתוק" (1954); "מלכותו הקצרה של פיפין הרביעי: בדותה" (1957); "היה היתה מלחמה" (1958); The Winter of our Discontent (1961), הרומן האחרון שכתב סטיינבק; "מסעותי עם צ'רלי" (1962), ו"אמריקה ואמריקנים" (1966) לאחר מותו פורסמו היצירות הבאות: "יומן של רומן: מכתבי קדמת עדן" (1969); "ויווה זפאטה!" (1975); "מעשיהם של המלך ארתור ואביריו האצילים" (1976), ו"ימי העבודה: יומני ענבי זעם" (1989).

שבע-עשרה מיצירותיו של סטיינבק עובדו לסרטי קולנוע, ובהם "ענבי זעם" (1940) בבימויו של ג'ון פורד ובכיכובו של הנרי פונדה, "טורטיה פלט" (1942) בכיכובם של ספנסר טרייסי, הדי למאר וג'ון גרפילד, "קדמת עדן" (1955) בבימויו של איליה קזאן ובכיכובו של ג'יימס דין, ו"סמטת האשליות" (1982), בכיכובם של דברה וינגר וניק נולטה. ב-1972 זכה "על עכברים ואנשים" לעיבוד קולנועי גם באירן. סטיינבק גם כתב תסריטים לטלוויזיה ולקולנוע, ובהם התסריט לסרט "סירת הצלה" (1944) של אלפד היצ'קוק, וכן התסריט לסרטו של איליה קזאן, "ויווה זפאטה" (1952), בכיכובם של מרלון ברנדו ואנתוני קווין. שני התסריטים זיכו את סטיינבק במועמדות לפרס האוסקר לתסריט הטוב ביותר.

ב-1962 זכה סטיינבק בפרס נובל לספרות. במרוצת הקריירה הספרותית העשירה שלו, זכה עוד בפרסים אינספור בארצות הברית וברחבי העולם. יצירותיו נכללות ברשימות קריאת החובה בבתי ספר בארצות הברית ובקנדה, ונלמדות באוניברסיטאות אמריקניות. ספריו תורגמו לעשרות שפות. יותר מעשר מהם, ובהם "ענבי זעם", "הפנינה" וקדמת עדן" תורגמו עד כה לעברית.

ג'ון סטיינבק נפטר ב-20 בדצמבר 1968.