כריסטיאן קראכט

כריסטיאן קראכט נולד ב־1966 בשווייץ למשפחה אמידה ביותר. אביו היה מבכירי הקונצרן הגרמני אַקסֶל שְפְּרינגֶר, מתאגידי התקשורת הגדולים ביותר באירופה. הוא גדל בשווייץ, בארצות הברית, בקנדה ובצרפת, ולמד בבתי ספר פרטיים בינלאומיים. ב־1989 השלים את לימודיו האוניברסיטאיים בקולג' שרה לורנס שבניו יורק.
קראכט החל לעבוד כעיתונאי במגזינים ועיתונים גרמניים, ובאמצע שנות התשעים מונה לשליח השבועון "דר שפיגל" לניו דלהי. בהמשך התגורר בבנגקוק ויצא משם למסעות ברחבי אסיה. הרשימות שחיבר במסעותיו פורסמו בעיתונות, וב־2000 קובצו בספר "העיפרון הצהוב".
"ארץ פרומה" (אחוזת בית, 2009), הרומן הראשון של קראכט, ראה אור ב־1995. הוא הוכתר בידי המבקרים כיצירת מפתח של הגל החדש של הספרותפּופּ הגרמנית בשנות התשעים של המאה העשרים, ונעשה לספר פולחן.
עד כה פירסם קראכט ארבעה־עשר ספרים, ובהם שישה רומנים, אלבום מצולם, ספרי מסע שחיבר עם חברים־סופרים לדרך, וקובצי תכתובות. בשנים 2006-2004 ערך קראכט ופירסם יחד עם אֶקהַרט ניקל את הרבעון הספרותי "החבר". כתב העת הציג טקסטים מגוונים מאת קשת קוסמופוליטית רחבה של מחברים מכל תחומי התרבות.
ספריו תורגמו לשלושים שפות, רומנים פרי עטו עובדו לתיאטרון והוצגו בתיאטראות מרכזיים בגרמניה, באוסטריה ובשווייץ. יצירתו זיכתה אותו בשלל פרסים חשובים, ובהם פרס הרמן הסה, פרס הספר השווייצי הטוב של השנה ופרס וולפגנג קפן. "יורוטראש" הוא הרומן הרביעי של קראכט המתורגם לעברית. קדמו לו "1979", בתרגום אבי גרפינקל (עם עובד, 2004), "ארץ פרומה" ו"אימפריום" (עם עובד, 2018), השניים האחרונים בתרגום חנן אלשטיין. הוא נחשב לאחד הכותבים המוערכים ביותר בשפה הגרמנית היום.
קראכט נשוי לבמאית והתסריטאית הגרמנייה פראוּקֶה פינסטֶרוואלדֶר, והשניים כתבו יחד את התסריטים לשני סרטיה שזכו להצלחה בינלאומית, "פינסטרוורלד" (2013) ו"סיסי ואני" (2023), שהוצג בפסטיבל הקולנוע בירושלים.