מיכאיל לרמונטוב

מיכאיל יוּרייֶביץ' לֶרְמוֹנְטוֹב (1841-1814) נולד במוסקבה להורים בני מעמדות חברתיים שונים: אביו היה קצין-צבא מבני האצולה הזוטרה, אמו היתה נצר למשפחת אצולה רמת יחס ועתירת נכסים. לפני שמלאו לו שלוש התייתם מאמו, וסבתו, בעלת-אחוזה עשירה, הרחיקה אותו מאביו וגידלה אותו באחוזתה.

מגיל צעיר גילה לרמונטוב כשרונות יוצאי דופן ואף החל בכתיבת שירה. "המלאך", שיר שכתב בגיל חמש-עשרה, נחשב  לאחת הפנינים היותר נפלאות של השירה הרוסית. ב-1827 עבר עם סבתו למוסקבה, להשלמת לימודיו; בתום תקופה קצרה כסטודנט באוניברסיטה, פנה לקריירה צבאית ונעשה קצין הוּזארים. ב-1837, לאחר שגדול משוררי רוסיה, אלכסנדר פושקין, נהרג בדו-קרב והוא בן שלושים ושבע, כתב לרמונטוב את שירו המפורסם "מות המשורר", שבו הטיח האשמות חריפות באנשי חצרו המושחתת של הצאר ניקולאי הראשון ובחברה הגבוהה בכלל, שרדפה את פושקין ואף עודדה את הדו-קרב הקטלני (שבו מצא לבסוף לרמונטוב את מותו). בעקבות השיר הוּרד לרמונטוב בדרגה והוגלה לקווקאז, להצטרף לחילות הצאר שיצאו להכניע את השבטים המוסלמיים המורדים. ב-1841, והוא בן עשרים ושבע בלבד, נהרג המשורר בדו-קרב.

שיריו של לרמונטוב, ובהם הפואמות הגדולות "מְצִירִי" ו"דֶמוֹן", נמנים עם פסגות השירה הרוסית. אך לשיא הישגיו הגיע דווקא ברומן היחיד שכתב בשנותיו האחרונות, "גיבור דורנו".

תרגומה של נילי מירסקי, כלת פרס ישראל בספרות לשנת 2008, הוא התרגום החמישי בעברית ליצירת המופת הזאת. הרומן תורגם עד כה בידי דוד שמעוני (1921), דב גפונוב (1972), צבי ארד ופטר קריקסונוב (1995), ויעקב בסר (2012).